פס"ד בעניין תביעה לעזבון של שתי ידועות בציבור

תביעתה של התובעת כנגד עיזבונו של המנוח, ליתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיה הנטענות כידועתו בציבור (עת היה בין החיים, ט.ס), ולהצהיר כי מחצית מכל הזכויות מכל מין וסוג שהוא, אשר נצברו במהלך חייה המשותפים עם המנוח, (לטענתה, 11 שנים קודם לקיץ 1997, ט.ס), בין אם הזכויות הועברו בחייו של המנוח על שם בנו ונכדיו, ובין אם אלה ירשו את הנכסים לאחר מותו- הינם שלה.

1.         פסק הדין ניתן במסגרת בקשתם של המבקשים הם יורשיו של המנוח- בנו היחיד ושני נכדיו, לדחיית תביעתה של התובעת על הסף מהטעמים שיפורטו אחת לאחת  (להלן: "המבקשים" ו"התובעת").

2.         התובעת בחרה שלא לצרף לתביעתה כבעלת דין נדרשת את מי שחלקה עם המנוח את שנותיו האחרונות קודם פטירתו, ועברה להתגורר עמו בדירתו, קודם למועד הנטען על ידי התובעת עצמה, למועד הפסקת מגוריה המשותפים עם המנוח (להלן תכונה: "הגב' ל.").

בהתאם להחלטתי מיום 26.4.07 צורפה הגב' ל. כנתבעת נוספת, אשר במסגרת צוואתו של המנוח אשר קוימה, הונחלה לה למגורים לכל ימי חייה דירת המנוח, כספים בהיקף ניכר, ו- 2 יצירות אומנות בעלות שווי כספי גבוה. הצירוף נעשה לצורך ברור הבקשה בבש"א 12603 נשוא פסק דין זה (להלן:"הבקשה לסילוק התביעה על הסף").

3.         רקע

המנוח היה איש עסקים ידוע, אשר בחלק מהמועדים הרלוונטיים לענייננו,  ירד מנכסיו. לאחר שמכר רבים מנכסיו לכיסוי חובותיו, חלה בשנת 1999 במחלת הסרטן, ולאחר כ- 10 חודשים הלך לבית עולמו, בחודש יוני 2000.

עזבונו אשר במועד פטירתו כלל נכסי מקרקעין, כספים ודברי אומנות, הונחל לבנו היחיד, לשני נכדיו הבגירים ולגב' ל. אשר חלקה עמו חיים משותפים, ומגורים משותפים, הוריש את זכות המגורים לכל ימי חייה בדירה בה התגוררה עמו במועד פטירתו (דירת מגורים במלון ...), כספים בהיקף ניכר ושתי יצירות אומנות בעלת שווי כספי ניכר.

צוואת המנוח קוימה בשנת 2001.

כמנהל עיזבונו מונה עו"ד ז. עירוני, אשר פרסם הודעה לנושים ביום  27.6.01 (ראה נספח ב' לכתב ההגנה של נתבע מס' 1, ט.ס) ובהתאם להחלטתו של סגן הנשיא, כב' השופט שנהב  מיום 21.6.01, בת.ע. 16510/00.

במועד פטירתו היה המנוח פרוד מאשתו אם בנו היחיד (הוא הנתבע מס' 1 בתביעה העיקרית, ט.ס) מאז 1966,

4.         תביעתה של התובעת הוגשה ביום 29.6.04, חודש לפני עבור 7 שנים מהמועד אשר לטענתה "שילח אותה המנוח" מביתו, ואשר כאמור לגרסתה- חלקה עמו שנים של מגורים באותה דירה, כידועתו בציבור.

5.         לאחר דחיות מוסכמות,רבות, אשר נוצלו לפי הודעות הפרקליטים לניסיונות כאלה ואחרים, הוגשה הבקשה נשוא פסק דין זה, לסילוקה של התביעה על הסף מחמת התיישנותה (בהמשך יפורטו הטעמים הנוספים על פי גרסתם של המבקשים לסילוקה של התביעה).

6.         התובעת עמדה על ניהול התביעה בהיקפה הנרחב, לרבות שמיעת עשרות עדים להוכחת טענתה בדבר זכויותיה הנטענות כידועתו בציבור של המנוח, מנגד המבקשים עמדו על ברור בקשתם, נשוא פסק הדין, מטעמי יעילות, זמן שיפוטי, חסכון בהוצאות, ובעיקר לאור התשתית העובדתית כטענתם, המוליכה למסקנה חד משמעית של התיישנות ושיהוי ניכר בהגשת תביעתה של התובעת, והמובילים לטעמם למסקנה-כי יש כבר בשלב הזה לסלק את התביעה על הסף.

7.         יוער ויודגש כי על אף החלטתי מיום  22.4.07 - בה החלטתי כי תתברר ראשית בקשת המבקשים נשוא פסק דין זה, מצאה לנכון באת כוחה של התובעת בסיכומיה, להניח עובדות כאילו הוכחו טענות התובעת כעולה מהתשתית העובדתית שהניחה בתביעתה, והרי לא התקיים אותו הליך (הבאת הראיות על היותה של התובעת ידועתו בציבור של המנוח- והסעדים בצידם, ט.ס) אותו ביקשה לקיים, ואשר לא אושר בהחלטתי הנ"ל.

8.         לבד מקביעת שמיעת הבקשה לסילוק התביעה על הסף ליום חקירות מרוכז ליום 12.6.07, הורתי בהחלטתי מיום 26.4.07 על צירופה של הגב' ל. כמשיבה נוספת בבקשה, וגם זו האחרונה, לאחר הגשת תצהיר מטעמה, נחקרה ביום 12.6.07.

9.         נקודת המרכז העובדתית אשר השלכתה להכרעה דכאן, וכפי שיבואר בהרחבה בהמשך היא, האם יתכן כי הגב' ל. והתובעת היו שתיהן ידועות בציבור של המנוח, בתקופה בת שנים-חופפת, כמשליכה על זכויותיה וסעדיה הנתבעים של התובעת מכאן קם הצורך לברר את שאלת ההתיישנות,  קודם לחקירת עשרות עדיה של התובעת, ושמיעת השתיים (התובעת והגב' ל., ט.ס), ובעיקר מאחר ו"הידוע  בציבור" אינו כבר עמנו, מאז יוני 2000, וארבע שנים קודם להגשת תביעתה של התובעת.

10.       בש"א 12603/06

בקשת המבקשים לסילוקה של התביעה נסמכת על ארבעה טעמים, ולגרסתם כל אחד מהם, ובפרט בשל התיישנותה של התביעה (והמשמעות שיש ליתן לכך בענייננו)  יביא לקבלת הסעד המבוקש, לא כל שכן בשל משקלם המצטבר.

ראשית טוענים הם כי לבד מחיבור עובדות מהם יצרה התובעת עילת תביעה, עובדות אותן אספה מקטעי עיתונות וממקורות נוספים, אין לעתירתה של התובעת בסיס ואין לה עילה, מאחר ולא קיימה חיים משותפים עם המנוח, לא התגוררה עמו כטענתה בדירתו כחיי בני זוג, ועם כוונת שיתוף, וכי הייתה למנוח,  כאחת מיני נשים שהיו לו קשרים רומנטיים עימן, ותו לא.